1. בסקר המורשת הלאומית הוגדרו לראשונה 365 אתרים בעלי חשיבות למורשת הלאומית והעולמית, אשר חולקו לפי דרגת חשיבותם למורשת הלאומית ולערך המדעי של הממצאים ל-4 קבוצות. 33 מהאתרים נמצאים באזור A, 68 באזור B ו-264 באזור C. הסקר מהווה מדגם יציג לכלל אתרי המורשת ביו"ש, עם טעות דגימה של 4.7%.
2. ממצאי הסקר מעלים כי ב-289 מתוך 365 האתרים ביו"ש (80% מאתרי הסקר) יש פגיעה משמעותית בממצאים הארכיאולוגיים המצויים בהם. מתוך הפגיעות, 40% מהאתרים נפגעו פגיעה בינונית ( 10 באזור A, 33 באזור B ו-104 באזור C) ו- 38% מהאתרים נפגעו באופן חמור (14 באזור A, 34 באזור B ו-94 באזור C). חלק גדול מהאתרים שנפגעו (83%) הם מתקופת בית שני, כנראה בשל בולטות השרידים הישראלים בהם וערכם הכספי הגבוה של הממצאים בשוק העתיקות. סך השטח הפגוע שנמדד גדול מאוד גם בקנה מידה בינ"ל, ובפועל זהו אסון המורשת הגדול ביותר שנמדד עד כה.
3. בקבוצת חשיבות א', הכוללת את 25 האתרים המרכזיים ביותר ביהודה ושומרון, נפגעו כלל האתרים בפגיעה חמורה, בסך שטח מצטבר של 4.5 קמ"ר (30% משטח האתרים). עשרה מתוכם (40%) נמצאים בסכנת השמדה מיידית, וב-12 אתרים מתוך ה-25 (48%) נמצא כי קצב הפגיעה בשנתיים האחרונות הואץ באופן משמעותי.
4. נמצאה טיפולוגיה ייחודית של עבריינות מורשת, הייחודית לשטחי יהודה ושומרון. בעוד ממערב לקו הירוק ישנן רק פגיעות שוד נקודתיות וספורדיות, הרי שבאתרי מורשת ביו"ש מרבית הפגיעות הן מתמשכות ושיטתיות. כ-90% מן הפגיעות בוצעו על-ידי הרשות הפלסטינית או בהעלמת עין שלה, תוך התעלמות מכוונת שלה מקיומם במקום של אתרי מורשת ומחשיבותם. ניתוח הפגיעות מעלה כי כ- 70% מהן בוצעו במסגרת פיתוח קרקע לדרכים וחקלאות, 20% על-רקע בנייה בלתי חוקית, ו10% היו פגיעות למטרת שוד.
5. הפגיעה החמורה ביותר היתה באתרי המורשת הנמצאים בשטחי B, שם נפגעו כ- 99% מן האתרים! בשטחי C נפגעו 75% מהאתרים, ובשטחי A- 72%. רמת הפגיעה קשורה קשר הדוק לרמת המשילות וליעילות פעילות גורמי האכיפה. בשטחי B לא מתקיימת אכיפה כלל, כתוצאה מתפיסה משפטית שגויה שמוביל יועמ"ש איו"ש (המינהל האזרחי) ושמאושרת דה-פקטו על-ידי הדרג המדיני. לפי תפיסת יועמ"ש איו"ש, אתרי המורשת שייכים לתחום האזרחי ולא הביטחוני, ומכיוון שעל-פי הסכמי אוסלו השליטה האזרחית בשטחי B נתונה בידי הרשות הפלסטינית, לישראל אין בהם סמכות אכיפה. זאת, למרות שעל-פי הדין הבינל"א והאמנות שישראל חתומה עליהן, מדינה מחויבת לשמור על נכסי מורשת בכל השטח שנמצא בתחום שלטונה, ובמקרה שלפנינו שטח זה כולל גם את אזורי A ו-B.
6. רק 72 מכלל האתרים שנסקרו (20%) נמצאו כשמורים: רוב האתרים הללו נמצא או בתוך ההתיישבות הישראלית או בשטחי A, שבהם מתבצעת פעילות שימור ופיתוח או אכיפה בידי הרש"פ.
7. נמצאו כשלים בשיטות הסימון הנהוגות במינהל האזרחי לאתרים המוכרזים ובשקיפות המידע לציבור. ב-54% מהאתרים לא קיים סימון של האתר במאגרי המידע של המינהל האזרחי שפתוחים לקהל, וב-9% מן האתרים המסומנים נמצא סימון לקוי וחלקי שאינו מקיף את כל שטח הממצאים והאינטרסים הארכיאולוגיים של האתר. רק ב-8% נמצא סימון הולם. בנוסף שיטות הסימון אינן עומדות בסטנדרט הישראלי המקצועי המקובל ברשות העתיקות, ואינן כוללות את כלל האינטרסים הארכיאולוגיים של האתרים.
8. ניתוח גורמי הכשל מעלה כי מדובר בכשל מהותי ברמה הממשלתית וברמה הבינ"ל, מן התפיסה המדינית של הסכמי אוסלו שלא שמרה על האינטרסים של המורשת, המשך במגבלות משפטיות עכשוויות וכלה באימוץ תפיסות שגויות של החוק הבינ"ל על ממצאים ב"שטח כבוש" על-ידי יועמ"ש איו"ש- שעל-פיהן התנהלה ישראל דה-פקטו, על-אף שדה-יורה ישראל הרשמית מעולם לא הכירה בהן.
9. ברמה הבין-לאומית נמצאה מעורבות של גורמים מדיניים זרים בפגיעה ישירה ועקיפה באתרי מורשת, בניגוד לאמנות בינ"ל. כמו כן, על חוקרים ישראלים הפועלים ביהודה ושומרון מוטל חרם אקדמי, המונע מהם פרסום וקידום, וכתוצאה מכך רובם המוחלטמדיר את רגליו מפעילות כלשהי ביהודה ושומרון. זאת ועוד, הרשות הפלסטינית מבצעת פעילות ארכיאולוגית באתרי המורשת ללא תיאום עם ישראל, כמתחייב מהסכמי אוסלו, ולא קשה לשער מדוע.
10. על משימת האכיפה ומניעת הפגיעה באתרי המורשת מופקדת יחידת האכיפה של המינהל האזרחי. במציאות זו ישנו כשל מובנה של היעדר עצמאות מקצועית כמקובל ברשויות ממשלתיות, ובמקומה כפיפות מנהלתית ומקצועית לגוף צבאי היררכי בעל אינטרסים שאינם עולים תמיד בקנה אחד עם האינטרס המקצועי. כמו כן יחידת האכיפה של המינהל סובלת ממחסור עמוק בכוח אדם, הפוגע ביכולותיה לבצע את המשימות המוטלות עליה.
11. במבט צופה עתיד אל 'תכנית המאה', ועל פי המפות שפורסמו בציבור, נמצא שבתוך השטחים שעליהן אמור לחול החוק הישראלי על-פי תכנית טראמפ נמצאים רק כ-50% מהאתרים הארכיאולוגיים בשטחי C ( 123 אתרים מתוך 258). בשל החשש שגורל האתרים שנותרים מחוץ לשטח החלת החוק הישראי יהיה כגורלם של האתרים בשטחי C, אנו מציעים להחיל את החוק על כלל אתרי המורשת הלאומית שבשטחי C. לחלופין, יש להסדיר את האכיפה בהם במסגרת מזכר הבנות מדיני ולפעול בכל האמצעים לאכיפת נסיונות הפגיעה בהם.
12. לסיכום, הסקר מראה כי בישראל מתרחש אסון המורשת הגדול ביותר בתקופה המודרנית מעשה ידי אדם, וכי ישראל אינה עושה דבר בכדי לעצור אותו ולמלא את התחייבויותיה לשמירה על המורשת, בהתאמה לחוק הישראלי, לדין הבינ"ל ולאמנות עליהם היא חתומה. שעון החול לגבי גורלם ועתידם של אתרי המורשת הולך ואוזל במהירות, ואם ישראל לא תתעשת ותפעל בצורה נחושה ומהירה – יימחקו אתרי מורשת לאומית ועולמית רבים ויהפכו לנחלת העבר בלבד.
13. המלצות לפעולה:
א. אימוץ תכנית החירום הלאומית ולקיחת אחריות ממשלתית על כלל אתרי המורשת בשטחים שנמצאים בשליטה הישראלית לצורך שימורם והקפאת מצב הפגיעה.
ב. העלאת אתרי המורשת הלאומית על מפות התכנון של כל תוכנית עתידית.
ג. פעילות בשדה הבינ"ל כנגד גופים המעורבים במישרין או בעקיפין בפגיעה באתרי מורשת ובמימונה.
ד. ברמת גורמי האכיפה ההמלצה הינה לבטל את השיוך למינהל האזרחי ולהכפיף את יחידת האכיפה לרשות הממשלתית המקצועית- רשות העתיקות. ההצעות המפורטות נמצאות בידינו ונשמח להציגן.