הקמת מינהלת במשרד הביטחון/משרד ראש הממשלה לניהול האתגר האסטרטגי בשטחי C

תמצית: מסמך זה מציג תכנית להקמת מינהלת במשרד הביטחון/משרד ראש הממשלה לניהול האתגר האסטרטגי בשטחי C ביהודה ושומרון. כאמור, בעשור האחרון מנהלת הרשות הפלסטינית מבצע אדיר מימדים ועתיר משאבים להשתלטות על שטחי C ביהודה ושומרון באמצעות קביעת עובדות בלתי הפיכות בשטח. נוכח העדר מענה אפקטיבי ישראלי, התהפך הגלגל והזמן פועל לרעת האינטרסים של מדינת ישראל. אם מדינת ישראל תמשיך במדיניות עצימת העיניים כלפי מאמצי ההשתלטות הללו, כפי שהיא פועלת היום, הרי שבתוך שנים אחדות תאבד ישראל את הגמישות לקבוע ולממש את האינטרסים האסטרטגיים שלה בגב ההר ובבקעת הירדן, מבחינה מדינית, ביטחונית, התיישבותית ואקולוגית. לאור זאת, מתן מענה אפקטיבי, מושכל וממוקד למאמץ הפלסטיני בשטחים שלא יוחל עליהם החוק הישראלי – אם יוחל – בעקבות תוכנית טראמפ, הוא צורך אסטרטגי חיוני של מדינת ישראל. חשיבותו של הצורך ודחיפות ההתמודדות עמו מחייבים הקמת גוף יעיל שיפעל במשרד הביטחון בכפיפות ישירה לשר הביטחון, ויתכלל את כלל ההיבטים הנוגעים לאתגר זה.

המטרה:

חיזוק המשילות הישראלית בשטחי C שעליהם לא יחול החוק הישראלי, שמירה על הקרקע ועל האינטרסים הישראלים ביהודה ושומרון, בלימת המאמץ הפלסטיני להשתלטות על קרקעות וקביעת עובדות בשטח.

הצורך:

1. רקע

במהלך העשור האחרון הרשות הפלסטינית מובילה מהלך אסטרטגי מאורגן ומממומן היטב בכסף זר[1], של השתלטות על שטחי C.

השתלטות זו מתבצעת באמצעות:

א. בנייה בלתי חוקית - מספר הבתים הפלסטינים בשטחי C עומד נכון להיום על כמעט 66,000 מבנים הפרוסים בכ20 כפרים מוסדרים, כ40 התרחבויות משטחי B לC ובכ-800 מקבצי בנייה בלתי חוקיים, ותופסים 2.34% משטחי C.[2] תנופת בניה זו הביאה גם לגידול ניכר במאזן הדמוגרפי, ומספר הפלסטינים החיים היום בשטחי C עומד על כרבע מיליון (פי 3 ממספרם בעת החתימה על הסכמי אוסלו).

ב. השתלטות חקלאית על הקרקע – באמצעות עיבוד יזום של שטחים נרחבים חדשים (במטרה להשיג עליהם חזקה)[3], הקמת טרסות, מרעה, פריצה וסלילה של דרכים חדשות, ומתקני מים: קידוחים, בארות, צינורות.

ג. ביצוע הליך הסדר המקרקעין – רשות מיוחדת שהוקמה ברש"פ לצורך כך במימון בינלאומי מפעילה צוותי מודדים בשטח ומבצעת רישום של המקרקעין מטעמה. בהעדר מהלך ישראלי מקביל, מהלך זה מקבע ריבונות פלסטינית תודעתית ואף משפטית על כלל השטח הפתוח, ובנוסף יאפשר את הפיכתן־בפועל של אדמות מדינה וסקר לאדמות פרטיות של פלסטינים.

ד. מערכה משפטית נגד הריסת המבנים הבלתי־חוקיים – באמצעות מימון בינלאומי (שעמד בשנים 2017-2018 על כ10 מיליון אירו) מציפים הפלסטינים את בתי המשפט הישראלים במאות עתירות; ועד שניתן האור הירוק להריסה, מגלים גורמי האכיפה כי הבית הנדון כבר מוקף בעשרות בב"חים חדשים.

לצד מהלכים יזומים אלו של הרשות, בשטח נעשות באין מפריע פעולות פירטיות באישור הרשות הגורמות נזקים בלתי הפיכים למשאבי הטבע והמורשת ביהודה ושומרון:

א. מחצבות – מחצבות פירטיות פועלות בשטחי C ללא בקרה ראויה וללא תכנית שיקום.

ב. הרס ושוד של אלפי אתרי מורשת וארכיאולוגיה בין אם לצורכי בצע ובין אם בניסיון למחוק כל זכר וקשר של העם היהודי למקומות אלו.

2. הישגי המהלך הפלסטיני

השטח הבנוי הפלסטיני בשטחי C משתרע נכון להיום על 2.34% מהשטח; וכלל השטח הבנוי, המעובד והתפוס על-ידי פלסטינים עומד על כ-22% משטחי C. לצורך השוואה, השטח הבנוי הישראלי משתרע על 1.55% מהשטח (2.5% אם לוקחים בחשבון את כל שטח ההתיישבות שבתוך הקו הכחול). כלל השטח התפוס בידי ישראל, הכולל את כל שטחי ההתיישבות היהודית, אזורי התעשייה והמסחר, שטחי האש ובסיסי צה"ל עומד על כ־7% משטח C בלבד – שליש מהשטח המוחזק על-ידי הפלסטינים.

3. תכניות עתידיות

על-פי תוכניות מתאר פלסטיניות המצויות בידינו, המצב הקיים היום הוא רק קצה הקרחון של המהלך הפלסטיני המתוכנן. בכוונת הפלסטינים לבתר את הבקעה (ל"5 אצבעות"), להשתלט על כל הצירים הראשיים ביהודה ושומרון, לקטוע את הרצף הישראלי, לכתר יישובים ולבודדם, במטרה למנוע את התרחבותם; ובכך לייבש את ההתיישבות היהודית ולהשתלט על השטח.

בהעדר פעולה ישראלית אקטיבית לבלום את המהלך, בתוך 5-10 שנים מדינת ישראל תאבד את השליטה ביהודה ושומרון דה-פקטו.

4. העדר מדיניות

מדינת ישראל נמנעת כבר למעלה מיובל שנים מהכרעה לגבי מעמדם של שטחי יהודי ושומרון ומקביעת מדיניות ברורה לגבי השטחים שבשליטתה. מצד אחד עמדתה הרשמית היא שיש לה זכות על שטחי יהודה ושומרון. אך מצד שני היא הותירה על כנה את מערכת החוק של הממשלים הזרים שקדמו לה וממשיכה לנהל את השטח באמצעות משטר צבאי זמני. בהעדר מדיניות ברורה מלמעלה, גם המנהל האזרחי פועל תחת הנחה סמויה שהאחיזה בשטח היא זמנית בלבד ושביהודה ושומרון עתידה לקום במוקדם או במאוחר מדינה פלסטינית.

העדר מדיניות ישראלית ברורה לגבי השטחים שבשליטה יוצר בפועל מציאות של היעדר ריבון והיעדר משילות, אשר אינה מאפשרת אכיפה ראויה והתמודדות אמיתית מול המהלך הפלסטיני הנחוש.

5. העדר מענה אפקטיבי מצד המינהל האזרחי

למינהל האזרחי אין הכלים הנדרשים להתמודדות עם המהלך הפלסטיני, מכמה סיבות:

א. כשל ארגוני מבני – המינהל האזרחי אמון על מתן שירותים לאוכלוסייה אזרחית, אך הוא פועל מתוך תפיסה צבאית עם דפוסי חשיבה ומאפיינים צבאיים. יכולתו של הארגון מוגבלת במתן מענה יעיל ורלוונטי למגוון רחב של אתגרים, הן בשל סירבול מנגנוני, הן בשל קשר שאינו מספיק יעיל מול משרדי הממשלה המקבילים, והן בשל העדר קבלת אחריות ברורה על תחומים הדורשים מענה דחוף.

ב. העדר דירקטיבה מצד הדרג המדיני – בהעדר מדיניות ברורה של הדרג המדיני וקביעת נהלים אחודה, מי שמקבל את ההחלטות בפועל הם מפקדי הצבא ופקידי המינהל האזרחי בשטח. מציאות זו מייצרת קושי ביכולת לבצע פעולות מורכבות המחייבות ראיה כוללת ושיתופי פעולה ומונעת ייזום והתנעת תהליכים.

ג. מחסור במשאבים ובכוח אדם – מאז החתימה על הסכמי אוסלו ממשיך המינהל האזרחי לפעול באותה מתכונת וללא התאמה למציאות החדשה, לגידול העצום באוכלוסייה, לשינויים הטכנולוגיים ולאתגרים החדשים. וזאת, בכוח אדם ומשאבים מופחתים.

ד. סרבול משפטי – בשל תשתית חוקתית אנאכרוניסטית ופיגור עצום בקצב אימוץ נורמות חקיקה ישראליות מודרניות.

הפתרון המוצע:

הקמת מינהלת במשרד הביטחון/משרד ראש הממשלה לניהול האתגר האסטרטגי בשטחי C, שתהיה כפופה ישירות לשר הביטחון, ושתפקידה יהיה לנהל את המאמץ הישראלי ליצירת משילות אפקטיבית בשטחי C שלא יוחל עליהם החוק הישראלי, ולמתן מענה לתכניות ההשתלטות של הרשות הפלסטינית בהתאם למדיניות השר/הממשלה.

מטרות המינהלת:

שמירה על הקרקעות בשטחים שנקבעו בהסכמי אוסלו כשטחים בשליטה אזרחית וביטחונית מלאה של מדינת ישראל ושנותרו מחוץ לשטח החלת החוק הישראלי, בלימת תכנית ההשתלטות של הרשות הפלסטינית על שטחים אלה, וחיזוק המשילות הישראלית בהם.

תפקידי המינהלת:

1. מידע ומודיעין – איסוף, ריכוז וניהול אפקטיבי של כל המידע העדכני בכל התחומים הנוגעים לאחריותה, לרבות כל מידע על תכנית ההשתלטות של הרש"פ, קבלת תמונת מצב עדכנית לגבי בב"ח והשתלטות חקלאית.

2. מדיניות – גיבוש המלצות לשר הביטחון לשם קביעת מדיניות בעניינים שבתחומי אחריותה וסיוע לשר ביישום המדיניות שתיקבע. גיבוש ופיתוח כלים משפטיים לתמיכה ביישום המדיניות.

3. מקרקעי מדינה – ניהול המדיניות ביחס למקרקעין ולשמירת אדמות המדינה, ובכלל זה: קידום מידי של הסדר המקרקעין ביהודה ושומרון ורישום אדמות מדינה; והתקשרות עם גורמים ממלכתיים ופרטיים שיתנו מענה לשימור אדמות המדינה באמצעות ייעור, נטיעה, מרעה וכיוצ"ב.

4. אכיפה – סילוק פלישות חקלאיות ותשתיתיות, לרבות אכיפה כלכלית (החרמת כלים, ציוד וכיו"ב). הרשות תנהל את פעולות האכיפה, תכין תכניות הפעולה ותמליץ על סדרי עדיפויות, בכל הנוגע לבנייה בלתי חוקית. יחידת האכיפה שבמינהל האזרחי תפעל לפי הוראות הרשות ובהתאם ליעדים וסדרי עדיפויות שתקבע.

5. מעורבות גורמים זרים – בלימה ומניעה של כל פעילות בינלאומית, מדינתית או אזרחית, התומכת במאמצי הרשות הפלסטינית ופוגעת באינטרסים הישראלים: ריכוז המידע, גיבוש דרכי פעולה ותיאום מול משרדי הממשלה האחרים (המשרד לעניינים אסטרטגיים, משרד החוץ בהיבטים דיפלומטיים, משרד הפנים בהיבטים של אישורי כניסה לישראל).

6. מאמץ משפטי – ריכוז כל המידע הנדרש לצורך ניהול התיקים המשפטיים בבתי המשפט השונים בסוגיות שבתחום סמכותה, והנחיית מייצגי המדינה בהתאם למדיניות השר.

מבנה המינהלת:

מוצע כי המינהלת תפעל באופן דומה לחטיבה לשמירה על קרקעות המדינה ברשות מקרקעי ישראל, והיא תורכב ממטה, ממחלקה משפטית ומחמישה מרחבים: שומרון, בנימין, גוש עציון, הר חברון ובקעת הירדן.

מטה המינהלת יפעל באמצעות שני אגפים:

1. אגף מודיעין, אכיפה, ומבצעים (מודיעין ומידע + מעקב ובקרה). באחריותו יהיו ריכוז, עיבוד, ניתוח והפצת מידע בעל ערך מודיעיני בין רכזי המרחבים השונים וכן תיאום פעולות אכיפה מול יחידות משטרת ישראל.

2. אגף פיתוח והפעלה. באחריותו יהיו גיבוש והמלצה של דרכי פעולה עבור השר והממשלה, הכנת תוכניות עבודה בהתאם למדיניות השר או הממשלה, הפיקוח והבקרה על יישומן.

מרחבים – בראש כל מרחב יעמוד רכז שינהל את עבודות המטה ופעילות השטח.

ראש הרשות יתמנה בהחלטת ממשלה.

[1] עשרות מיליוני יורו מוזרמים מדי שנה לרשות הפלסטינית על-ידי מדינות אירופה, האיחוד האירופי, האו"ם וארגונים בינלאומיים נוספים לטובת מימושה של משימה מאורגנת זו. [2] לעומתם, השטח הבנוי הישראלי משתרע על 1.55% בלבד משטחי C (סך השטח הכלול בתוך קו כחול של ההתיישבות הינו 2.5%). [3] לפי החוק העות'מני הנהוג באזור בתום עשר שנים יכול מעבד הקרקע לרשום אותה כקרקע פרטית על שמו.