ד"ר אדי כהן, 3.5.2020ההסתה בקרב בכירי הרשות הפלשתינית נמשכת מאז החתימה על הסכמי אוסלו, והפכה לחלק בלתי נפרד מהמאבק הפלסטיני במדינת ישראל. אך בניגוד למאבק המזויין, שעצימותו משתנה מעת לעת, ההסתה הפלשתינית נגד ישראל רציפה ומתמשכת ומתאימה את עצמה לאופי התקופה. כך למשל, אם בעבר הפלשתינים כינו את חיילי צה"ל "נאצים" ואת ראש הממשלה "היטלר", עם הופעת דאעש הם החלו לכנות את החיילים הישראלים "מחבלי דאעש" ואת ראש הממשלה הישראלי "אבו בכר אל-בגדאדי" (מנהיג דאעש). היום, עם התפרצות מגיפת הקורונה, טוענים הפלשתינים שישראל משתמשת בקורונה כנשק ביולוגי נגדם ומפיצה בזדון את הנגיף ברחבי הרשות כדי לפגוע בהם. תקצר היריעה מלעסוק בשורשיה ובמאפייניה של הסתה מתמשכת זו, אך ראוי להדגיש כי מדובר בכלי אסטרטגי שיכול להשפיע על המערכה כולה.
כעומק הסיוע הישראלי, עומק ההסתה הפלסטינית
האמירות החריפות הללו נגד ישראל נאמרות למרות שמהרגע שבו התגלה הנגיף בשטחי הרשות הפלסטינית ועזה, ישראל מעניקה לפלשתינים סיוע רחב היקף – בכסף, בציוד רפואי ובהדרכת צוותים רפואיים כדי שתצליח להתמודד עם המגיפה ביעילות. למעשה, אמירות אלה לא הגיעו "למרות" הסיוע הישראלי להתמודדות עם הנגיף, אלא "בגללו". הנהגות הרשות הפלשתינית וחמאס, שעסוקות מבוקר עד ליל בהסתה פרועה נגד ישראל ובהצגתה ככובש אכזר, לא יכולות להרשות לעצמן להצטייר פתאום כמשתפות פעולה איתה. ולכן, כדי להציל את כבודם ואת אמינותם בפני הציבור, הן משכתבות את המציאות ומייצרים נרטיב חדש: מדינת ישראל היא האחראית להתפשטות הנגיף בקרב הפלשתינים, ולכן היא מחויבת לתת להם גם את התרופה והפתרון. כלומר, לא מדובר ב"שיתוף פעולה", אלא בפריעת חוב. המשמעות המעשית היא, שכעומק הסיוע הישראלי – עומק ההסתה הפלשתינית נגד ישראל.
בחזרה להסתה הישנה
ההסתה מהווה עבור הפלגים הפלשתינים [רשות, חמאס ויתר הארגונים] כלי מרכזי במאבקם נגד ישראל, והציבור הפלשתיני שותה אותה מינקות – תחילה דרך מערכת החינוך ואחר-כך באמצעות כלי התקשורת. מטרת ההסתה הממוסדת היא לחנך ולגדל דורות של פלשתינים על תודעת "פלסטין הכבושה", לעודד אותם לביצוע מעשי אלימות נגד "האויב הציוני" ולהכינם ליום פקודה, בו ידרשו לצאת לרחובות ולהפעיל את כל האמצעים מתוך תחושת שליחות. הלהטת ההמון נגד "הישות הציונית" היא אמצעי הלחימה המרכזי של הפלשתינים בכל מקום: בעזה, בשטחי הרשות ביהודה ושומרון, וגם במזרח ירושלים. וכשהטענת הצדק של המלחמה האלימה ב"כיבוש הישראלי" נהנית מתמיכה של ארגונים ישראלים או יהודים ברחבי העולם, מדובר באסטרטגיה יעילה במיוחד.
"קמפיין הקורונה", שבו מואשמת ישראל בהפצה מכוונת וזדונית של הנגיף בקרב האוכלוסייה הפלשתינית, הופיע כבר בימיו הראשונים של משבר הקורונה. מי שהשיק אותו היה ראש הממשלה הפלשתיני, מחמד שתיווי, ומיד אחריו החלו להופיע התבטאויות דומות של בכירים פלשתינים נוספים, כמו דובר הממשלה, אבראהים מלחם, שרת הבריאות ומושלי ערים וכפרים פלשתינאים. המסר המרכזי של כולם היה, שישראל מפיצה בזדון את נגיף הקורונה לשטחים, הן על-ידי מתנחלים והן על-ידי הכנסת פועלים פלשתינים, נשאי הנגיף, באמצעות הסרת מחסומים ללא תיאום עם מנגנוני הביטחון הפלשתינים.
קמפיין השנאה הפלשתיני מופץ ברשתות החברתיות ובאינטרנט. קריקטורות רבות שהופיעו באתר הרשמי של הפת"ח ובעיתונות הפלשתינית, ושנושאות את המסר פיו ישראל מדביקה בזדון את האוכלוסייה הפלשתינית ואת האסירים הפלשתינים בבתי הכלא הישראלים, הפכו לוויראליים ברשתות ובעולם הערבי.
למרות טענות זדוניות ושקריות אלה, מדינת ישראל ממשיכה לסייע לרשות הפלשתינית במלחמתה נגד נגיף הקורונה, מספקת לה באמצעות המנהל האזרחי ערכות בדיקה וציוד רפואי רב, ורופאים ישראלים מעבירים הכשרות לצוותי הרפואה הפלשתינים.
גם הפעם ישראל מנצחת בקרב על הערכיות והצדק, אך מפסידה הפסד מוחץ בקרב ההסברתי. מצב אבסורדי זה לא יוכל להימשך לעד, ויש לקוות שממשלת האחדות שצפויה לקום בישראל תבין את גודל הסכנה של המשך ההסתה הפלשתינית ותלחם בה באומץ.